ניצה אילן (1960-2008)
ניצה נולדה בתאריך 22.02.60 במושב ניר עציון אשר במורדות הכרמל וסמוך לכפר האומנים עין הוד, אחות לאמנון ועפרה. הוריה, חיים (ויקטור) ותמר (ז'ינט) עלו לארץ במסגרת גרעין של תנועת הצופים אשר התארגן בפריס שלאחר המלחמה.
ז'ינט נירנברג נולדה בפולין אך בהיותה בת מספר חודשים עברה עם הוריה ואחיה, דוד, לפריס (1930).
בהיותה בת 12 נלקחה משפחתה למחנה גירוש ומשם לאושויץ. בעזרת אנשים טובים ומיטיבים נדדה ז'ינט דרומה במרחבי צרפת עד אשר הבריחה את הגבול לשווייץ, שם סיימה את לימודיה התיכוניים.
עם סיום המלחמה חזרה לפריס והצטרפה למחנה ציוני שם פגשה את ויקטור בוקובזה. ויקטור הגיע לפריס מטוניס ושמש במחנה כמדריך, והגרעין הגיע לשדה אליהו אשר בעמק בית שאן בשנת 1948; מאוחר יותר עברה המשפחה לניר עציון.
עם יציאתו של ויקטור כשליח עליה חזרה המשפחה לפריס, ובהתאם לנהוג באותם ימים שינו שם משפחתם להלחמי, ויקטור היה לחיים וז'ינט לתמר.
מן השליחות חזרו בשנת 1973 להרצליה, אך ביתם תמיד המשיך לחיות צרפתית.
חיים המשיך ועסק בנושאי עליה כל חייו במסגרת HIAS; תמר עבדה כמורה לצרפתית. ברוח זו, למדה ניצה בתיכון 'אליאנס' ברמת אביב, אבל את עיקר ענינה תפסו הצופים ושבט 'שחף'. במסגרת הצופים התגייסה לנח"ל, ובקיבוץ אורטל הכירה את נטע. הקיבוץ והעיסוק בחקלאות, ואהבתה העמוקה לטבע הובילו אותה ללימודי בוטניקה בפקולטה לחקלאות ברחובות, אשר הייתה לביתה.
בפקולטה לחקלאות השלימה את לימודי הבוגר, מוסמך, ודוקטורט ולאחריו המשיכה להשתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל. בכל לימודיה הצטיינה, ואת עבודת המחקר שלה פרסמה בעיתונים מדעיים מובילים אך תמיד טענה שהתוצאות המוצלחות ביותר שלה הן עדן (נולד ב-1986; סטודנט באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים) וגילי (נולדה ב-1989; השתחררה זה עתה מצה"ל).
בקיץ 2006 התפרץ בגופה סרטן עור אלים מסוג מלנומה.
ניצה התמודדה עם המחלה באומץ לב ואצילות נפש מעוררי הערצה.
ניצה נפטרה ב-21.05.2008, ט"ז אייר תשס"ח, לאחר שגרורות סרטניות התפזרו למוחה.
