אי אפשר להתחיל את הטקס של ניצה מבלי לספר בקצרה על אהבתה למחקר והתחנות הראשיות בדרך ארוכה. קשה לקבוע מתי החלה הכשרתה הלא פורמאלית של ניצה. תרמו לכך בוודאי אהבתה הבסיסית לביולוגיה, הביוטופ שערכה באילת, הצופים וגדוד צבר המיתולוגי אתם טיילה בכל מעיין ובכל נחל, ושרותה בנח”ל, עת לבלבו לא רק אגס ותפוח. בחירתה בלימודי חקלאות ובוטניקה הייתה אז כמו מובנת מאליה.
קל מאד לקבוע מתי החלה הכשרתה הפורמאלית של ניצה במחקר. כסטודנטית צעירה באמצע שנה ב’ נכנסה למעבדה של אמנון שוורץ והתענינה בעבודה זמנית, לפי שעות ובשכר סטודנט. היא נשארה במעבדה 13 שנים וערכה בה את עבודות המסטר והדוקטורט. במעבדה של אמנון, אשר עוסקת בפיזיולוגיה של הצמח, התוודעה ניצה לעולמן של הפיוניות ותאי הסגירה. בהיפתחן, מתאפשרת קליטת 2 CO מן האטמוספרה אשר ביחד עם מים ובתיווך אנרגיית האור הופכים לחומר אורגני החיוני לקיום התא, התהליך המופלא הקרוי פוטוסינתזה. אולם, בו בזמן, פתיחת הפיוניות חושפת את העלה והצמח לאידוי ואיבוד מים או טרנספירציה בלשון המדעית. לכן, פתיחת הפיוניות חייבת להיות מבוקרת באופן הדוק בהתאם למאזן המים ותנאי סביבה נוספים.
בסבלנות ומיומנות הייתה ניצה קולפת את האפידרמיס העדין של העלים, חושפת ומבודדת את הפיוניות ועורכת בהם שורה ארוכה של ניסויים. ברובו, התמקד המחקר במעורבות יוני סידן בבקרת התנועה של פיוניות וברור המנגנון המביא לסגירתן, תוצאות אשר זכו להתפרסם. מעבר יונים אל ומתוך התא נעשה בעזרת חלבונים הממוקמים בממברנת התא ומתפקדים כתעלות סלקטיביות, בררניות, ליונים מסוג מסוים. שיטפי היונים העוברים ניתנים למדידה בערכים מקובלים של יחידות זרם חשמלי ומכאן המושג אלקטרופיזיולוגיה. במטרה להעמיק בהבנת הפיזיולוגיה של פיוניות, עסקה עבודת הדוקטורט של ניצה בחקר תעלות המובילות יוני אשלגן לתאי הסגירה והמאפשרות גם את פתיחת הפיוניות וגם את סגירתן. זאת, תוך התבססות על שיטות אלקטרופיזיולוגיות מתקדמות ובהדרכה משותפת של אמנון שוורץ ונאווה מורן .
נאווה, מחלוצות המחקר האלקטרופיזיולוגי בצמחים, היא שהובילה את ניצה בנבכי העולם החדש והמורכב הזה, הכורך יחדיו פיסיולוגיה, ביופיסיקה, מתמטיקה, אלקטרוניקה ומחשוב, מועדון לאנשים חכמים בלבד. ואמנם, האתגר הרב בתחום החדש הציף באחת את כל סגולותיה של ניצה: חכמה ותבונה, יסודיות, יכולת העמקה וביקורתיות, כושר הבחנה חד כתער, ומסירות אין סופית. קיומן של תעלות אשלגן בממברנת תאי הסגירה הוכח רק מספר שנים לפני כן. בעבודתה של ניצה נלמדו באופן יסודי ומעמיק כמה מהתכונות הביופיסיקליות שלהן. למעשה, ניצה הייתה תלמידת המחקר היחידה בארץ באותה עת אשר פרסמה עבודות בשיטת patch clamp בחקר הצמח, ונמנתה עם קומץ קטן של חלוצים אשר יישמו שיטה זו, אשר פותחה במקורה לחקר תאי עצב, בעולם הצומח. Patch clamp הוא טכניקה קשה ומורכבת, הדורשת מיומנות טכנית רבה. לעיתים קרובות הייתה ניצה מבלה שעות ארוכות במעבדה, בניסויי קינטיקה ממושכים או בעקשנות אופיינית, וכשחזרה מאוחר בלילה סיפרה שהפרוטופלסטים לא היו משהו, וכמה קשה היה לקבל SEAL , ובעיניים בורקות סיפרה על תעלה אחת שהחזיקה מעמד בכל הטיפולים והשטיפות וממנה לא יכלה להיפרד ומדדה אותה שעות ארוכות. מורכבות עבודתה, הן מבחינה רעיונית והן מבחינה טכנית, חשיבות הממצאים והיקפם, ניתוח מעמיק ואינטליגנטי של התוצאות, משמעותן ואופן הסקת המסקנות, והאופן הבהיר, הקולח, והרהוט בו כתבה את העבודה ופירסומיה המדעיים זיכו אותה בציון מעולה! יסודיות וחריצות ומסירות ותבונה אפיינו את ניצה תמיד, אבל החיבור עם נאווה, האופן המיוחד והבלתי אמצעי בו הדריכה את ניצה, עומק והיקף ידיעותיה ונכונותה לחבר את ניצה למאגרי המידע האלו שלה, ומעל הכל, ההערכה ההדדית הפכו במהלך שש שנים ארוכות של דוקטורט את ניצה לברבור אלקטרופיזיולוגי רב ידע וברוך כישרונות.
על הבסיס האיתן אותו הנחילה לה נאווה ובהמשך ישיר לעבודת הדוקטורט, הוסיפה ניצה במחקר אלקטרופיזיולוגי בתקופת הפוסט-דוקטורט במעבדתו של סטיב גולדשטיין באוניברסיטת ייל. מעולם הצומח, עברה ניצה לחקור תעלות הממלאות תפקיד מרכזי בפיזיולוגיה של בני אדם. התעלה העיקרית אותה חקרה הינה תעלת אשלגן אשר בודדה לראשונה במעבדתו של סטיב. לתעלה זו תפקידים רבים והיא מעורבת בין השאר בויסות קצב הלב, חישת כאב, תגובה לחומרי הרדמה ועוד ועוד. המעבר ממדשאות הפקולטה והחממה של אמנון ונאווה למעבדה רב-לאומית מובילה בתחומה, היסטרית, ותובענית איננו קל. בדרכה היסודית והצנועה הרחיקה עצמה ניצה מההמולה והתחרות והניחה את הבסיס האלקטרופיזיולוגי להבנת התפקוד והבקרה של תעלה זו ותעלות דומות לה אשר בודדו מאוחר יותר. עבודותיה החלוציות זכו להתפרסם בעיתונים המובילים בעולם. ייתרה מכך, פרסומים ממעבדות שונות מאשרים שוב ושוב את אמיתות ממצאיה של ניצה אשר מצוטטים בהרחבה במאמרים רבים העוסקים בתעלות אלו. למדען, אין דבר חשוב ומעודד מזה.
יחד עם זאת, הגעגועים למשפחה וריקנות החלום האמריקאי הקשו על השהייה והחזרה לארץ מעולם לא עמדה בספק. מי שהקלה על החזרה לארץ וקליטתה המקצועית היא דליה גורדון . תחילה, הצטרפה ניצה לחממה טכנולוגית אשר הוקמה על ידי דליה ומטרתה זיהוי ואיפיון רעלנים, טוקסינים, חדשים לטיפול בכאב על ידי חסימת תעלות נתרן. בהמשך, לאחר סגירת החממה, הצטרפה באופן טבעי למעבדה של מיקי גורביץ במחלקה למדעי הצמחבאוניברסיטת תל אביב. כאן, תרמה ניצה את המימד האלקטרופיזיולוגי בחקר מנגנוני הפעולה של רעלנים כחוסמי תעלות. בנוסף, עבדה ניצה מקרוב עם סטודנטים והדריכה אותם ביסודיות ובתבונה האופייניים לה כל כך והקימה דור חדש של אלקטרופיזיולוגים. בהעדר מערכות מתאימות במעבדתו של מיקי, ערכה ניצה את העבודה היום-יומית במעבדתו של מוריס בנבנישתי , מהמחלקה לפרמקולוגיה ופיזיולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.
מוריס, אלקטרופיזיולוג בעצמו, לא רק ידע להעריך את כישוריה ויכולותיה הרבות של ניצה, תבונתה וחוכמתה, הוא גם ידע לומר לה זאת לעיתים קרובות. מוריס לא רק אמר לה כמה נפלאה היא, הוא גם באמת התכוון לכך ובשביל ניצה לא יכולה הייתה להיות סביבת עבודה אידיאלית מזו. עזיבתו של מוריס את הארץ הייתה עבורה אכזבה קשה.
המחקר לא בא לה בקלות. היא עבדה קשה מאד על כל ניסוי וכל תוצאה בלי לתת לעצמה הנחות וללא קיצורי דרך. בהיותה פרפקציוניסטית חזרה על ניסויים שוב ושוב, כדי להיות בטוחה, וגילתה מסירות טוטאלית ומוחלטת למחקר, למעבדה, ולסטודנטים איתם עבדה. בניגוד לרוב החוקרים, נהגה ניצה להצניע את חלקה בעבודת המחקר ונתנה לאנשים ולסטודנטים אותם הדריכה את ההרגשה שהם מתקדמים מאד וכבר כמעט יודעים טוב יותר ממנה. היא לקחה ללב ניסויים רבים שלא הצליחו והייתה רגישה מאד לנעשה ונאמר סביבה. אבל כשניצה בדקה משהו ובאה עם תוצאה ידעת כי זו בוודאות מוחלטת אמת לאמיתה. המחקר גם הלחיץ אותה, לפעמים הכול נראה לה גדול ומפחיד, היה בה רצון עצום להצליח, בעיקר בעבודה ובמחקר, והמון חוכמה. ניצה התמידה ובאה למעבדה לאורך רוב תקופת מחלתה, תוך כדי ולעיתים מיד לאחר טיפול. כשלא יכלה כבר לערוך ניסויים במו ידיה תרמה בקריאה וכתיבה ובעצה. בטיולנו האחרונים לים הוסיפה להתעניין ולבחון מקרוב את האצות אשר על הסלעים ונזכרה בביוטופ שעשתה בים אחר, בימים רחוקים.
